ואשוב. חזרתי והרימותי עיני: ארבע מרכבות. הם מרמזים על ארבע מלכיות שמשלו בכיפה וכאלו רוכבים במרכבות שהוא ענין גדולה וממשלה: וההרים הרי נחושת. כאלו המרכבות היו חזקות והלכו בין הרי נחושת ולא נשברו וירמז על חוזק המלכיות ההם:
סוסים אדומים. בה היו קשורים סוסים אדומים למשוך אותה וירמז על בבל שנאמר בה אנת הוא ראשה די דהבא (דניאל ב) ומראה הזהב היא אדומה: סוסים שחורים. ירמוז על פרס לפי שהושחרו בימיהם פניהם של ישראל בימי המן:
סוסים לבנים. ירמזו על יון ויתבן שהוא לפי שמנהגם היה ללבוש לבנים וכל טובם ויופיים שיהיו לבנים בהפלג׳: ברודים אמוצים. ירמזו על ישמעאל והרומיים שהמה מבני אדום ומושלים עם ישמעאל כמ״ש בדניאל, והברודים ירמזו על ישמעאל כי יש בהם מהלובן ובהירות כי מקום מחצבם מאברהם ואוחזים מה במצותו כי מולים הם והאמוצים ירמזו על הרומיים הקדמונים כי שרפו המקדש ועשוה דשן:
אלה ארבע רוחות השמים. אלה הולכות לארבע רוחות השמים למשול בכולם כ״א בזמנה: יוצאות. והמה יוצאות ממקום שעמדו לפני אדון כל הארץ לשאול על הממשלה ההוא ונתן להם והנה הולכים למשול:
אשר בה. המרכבה אשר בה הסוסים השחורים המרמזים על פרס יוצאים אל בבל העומדת בצפון למשול בה ולהחריבה (ולא זכר כלום מהסוסים האדומים המרמזים על בבל כי כבר כלתה לה ממשלת בבל): והלבנים. המרכבה אשר בה הסוסים הלבנים המרמזים על עכו״ם יצאו אל אחרי הסוסי׳ השחורים למשול על פרס ולהשחיתם: והברודים. הם המרמזים על ישמעאל יצאו אל ארץ התימן להמשיל את ישמעאל היושב בפאת הדרום ולא נאמר בהם יצאו אל אחריהם כי הם לא השחיתו את יון כי רומה השחיתה את יון והיא גם היא מבני יון כי טיטוס השחית את העכו״ם כמ״ש בדניאל ומושלת כאחת עם ישמעאל:
והאמוצים. הם המרמזי׳ על רומי הקדמוני׳ יצאו מלפני אדון כל ארץ ובקשו ממנו ללכת ולתוספ׳ ביאור אמר להתהלך בארץ למשול בה גם הם שלא יהיו נאבדים בכללות עכו״ם מקור מחצבם: ויאמר. המקום אמר להם לכו התהלכו בארץ ומשלו בה גם אתם: ותתהלכנה. ר״ל וכן היה כי משלו הם בארץ כמו ישמעאל:
ויזעק אותי. ר״ל קרא אלי בקול גדול: ראה. הסתכל אשר היוצאים אל ארץ צפון הוא פרס שיצא לארץ בבל להשחיתה: הניחו את רוחי. הם הניחו את כעסי שהיה לי בארץ בבל כי בהנקם שעשו בה נח כעסי:
לקוח. הוא נדבת כסף וזהב האמור במקרא שלאחריו: מאת הגולה. מאת הבאים מהגולה מבבל וחוזר ומפרש ממי ואמר מחלדי ומאת טוביה וגו׳: ביום ההוא. מוסב על סוף המקרא לומר שיבוא ביום ההוא אשר יבואו מבבל ועל שאמר ובאת אתה הוצרך לפרש בראשונה להיכן יבא ואמר ובאת לבית יאשיה וגו׳ כי שם יבואו הבאים מהגולה:
ולקחת כסף וזהב. מה שהביאו הבאים מהגולה לנדבת בה״מ: ועשית עטרות. אחד מהכסף ואחד מהזהב: ושמת בראש יהושע. לרמז שכתר כהונה גדולה שהוא בו עכשיו תהיה שמורה לזרעו אחריו עד עולם וכמ״ש למעלה וישימו הצניף הטהור על ראשו (לעיל ג) ויתכן אשר של הכסף אמר להשים בו כי אין מעלת כהונה הגדולה שוותה למעלת המלכות ועטרה השניה של הזהב היתה שמורה לרמז שעוד יוחזר המלוכה בגאולה העתידה למלכות בית דוד ולא צוה להשימה בראש זרובבל עם כי המשיח יהיה מזרעו לפי שהוא עצמו לא מלך עתה ואין להשים בראשו כתר מלכות:
ואמרת אליו. אל יהושע כ״ג תאמר הטעם מדוע לא ישימו העטרה השניה בראש זרובבל הואיל והמלוכה ירושה לו לזרעו אחריו כמ״ש ביום ההוא וגו׳ אקחך זרובבל ושמתיך כחותם (חגי ב) ואף לפרש לו הטעם מדוע העטרה ההוש׳ בו היא מכסף: הנה איש צמח שמו. ר״ל והנה עמך איש גדול וחשוב אשר לבד יקרא בשם צמח כשם המשיח שיקרא כן כמ״ש כי הנני מביא את עבדי צמח (לעיל ג) ויקרא זרובבל כן לפי שמתחתיו יצמח ר״ל מזרעו יצמח מלך המשיח ולכן יבנה הוא היכל ה׳ לסימן שכן יבנהו דמשיח הבא מזרעו כאשר יאמר במקרא שלאחריו וכאומר הואיל וזרובבל יקרא לבד בשם צמח כשם המשיח הבא מזרעו אבל הוא לא ימלוך לכן לא ישימו עטרה בראשו:
והוא יבנה. מוסב למקרא שלמעלה לומ׳ כמו שבנה זרובבל עתה את ההיכל כן המשיח הבא מזרעו יבנה ההיכל העתיד והוא ישא על ראשו הוד כתר המלוכה והוא ישב על כסא המלוכה למשול: והיה כהן על כסאו. כ״ג מזרעך אשר יכהן אז יהיה לפני כסא המשיח כי הוא יבוא אליו ויכנע לו ובזה יפרש לו הטעם על העטרה ההושם בראשו שהיא מכסף כי לא תשוה מעלת כהונה הגדולה למעלת המלכות כי הכ״ג יכנע למלך וסר למשמעתו ויבא לפניו: ועצת שלום. ר״ל עכ״ז לא יתקנא בכתר המלוכה לעשות עצות ותחבולות להלחם עם המשיח אבל עוד יעצו להתמיד השלום ולאמצו:
והעטרות תהיה. העטרות ההם תהיה כל אחת מהן למנדבי הכסף והזהב לזכרון טוב בהיכל ה׳ כי שמה היו תלויות כמו ששנינו במסכת מדות והבא בהיכל ורואה את העטרות יזכיר שמה את שמם לטובה: ולחלם. הוא חלדי והיה נקרא בשתי השמות וכן חן הוא יאשיהו ולפי שנתארחו בביתו יוזכר עמהם לטובה:
ורחוקים יבואו. על בית העתיד יאמר שאז יקבץ נדחי ישראל ונפוצות יהודה ויבואו ממרחק והם יבנו את היכל ה׳: וידעתם. אז כאשר כן תהיה תדעו אשר ה׳ צבאות שלחני אליכם לנבאות אלה הדברים ולא מלבי אמרתי: והיה אם שמוע וגו׳. ר״ל ואם תשמעון בקול ה׳ ללכת בדרכיו אז יהיה הדבר הזה אליכם ובימיכם כי עצם כוונת גאולת בבל היתה למען יהיו במקום המקודש מקום מוכן ביותר לעבוד את ה׳ ולהתפלל לפניו על גאולה כללית ושלימה גאולת עולם וכן נאמר כי אנכי ידעתי את המחשבות וגו׳ (ירמיה כט) ואם היו עושים כן אז היתה באמת גאולה שלימה:
